ארכיון של: ד׳ בתשרי ה׳תשע״ח (24 בספטמבר 2017)

אחד נכנס לאחד שהתחזה לבבא והתריס: “הברכות שלך בכלל לא מתקיימות!”. הבבא הביט בו בזעם וסינן לעברו: “אין לך אמונת חכמים, לא תוציא שנתך!!”. כעבור שנה חזר אותו אדם כשהוא

כשהם עוברים בערב החג ברחובות ורואים שמוכרים הדסי רמת הגולן - תמיד מנסה שלומי לנחש, האם הם ההדסים שסבא או שכניו גידלו. עבורם סבא שומר כמה הדסים מובחרים בתוך צנצנת

כמו במחזה בלהות ראינו, דובי ואני, איך שורת הילדים בקטנים, שעוד לא מלאו להם שש שנים, הילדים המתוקים שהסתכלו עלינו עד לא מזמן כאילו אנחנו קיסרים לפחות, נסחפים אחרי ילדה

אך הם לא שיערו עד כמה היא לא תהיה קלה. הם חזרו ובפיהם בשורה קשה. "מטעי האתרוגים נפגעו קשה מן הבצורת, ואם כבר צמחו פה ושם אתרוגים, הם היו פגומים

"קְלָף? קְלָף? מַה הַבְּעָיָה?" קָרְאָה לֵאָה. פָּתְחָה אֶת הַמְּגֵרָה שֶׁלָּהּ וְהוֹצִיאָה עֲרֵמָה שֶׁל קְלָפִים מִכָּל מִינֵי סוּגִים.

אִישׁ לֹא הֵעֵז כַּמּוּבָן לְהַפְרִיעַ לַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב אוֹ לְרַמֵּז לוֹ עַל זְמַן הַתְּפִלָּה שֶׁהִגִּיעַ. הַדַּקּוֹת נָקְפוּ, וְהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב עֲדַיִן נָתוּן בְּשַׂרְעַפָּיו, כְּמִי שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא בָּעוֹלָם הַזֶּה. הַתַּלְמִידִים כְּבָר הָיוּ מֻרְגָּלִים בְּמַרְאוֹת מֵעֵין

בשביל מלכי ואחיה זו הייתה פשוט המציאות - בראש השנה הם אינם נמצאים בביתם, בשכונה שאליה הם רגילים ואותה אוהבים, אלא במושב, שרוב האנשים בו לא דומים בשום דבר למשפחתה

מה שמדהים עוד הוא שישנן מספר כל כך גדול גבעות עם סימטריה חלקה ומעוצבת – ממש כמו פרליני שוקולד מתוך בונבוניירה.