שכר מצוה

שכר מצוה

שאל הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ”ל:

מפני מה לא הכריז הקדוש ברוך הוא בכללות: “כל מי שלא אכל בשר נבילות וטריפות שקצים ורמשים יבא וייטול שכרו”? מפני מה הכריז תחילה רק על מי שלא אכל חזיר בלבד, ולאחר מכן באה הכרזה נוספת על מי שלא אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים!?

תירץ ה”בן איש חי”, במשל:

מלך אחד נכנס לארמונו ומצא שם שלושה מעבדיו: ראובן שמעון ולוי.

ניגש המלך לראובן וציווה עליו שיתענה במשך אותו יום ולא יאכל מאומה עד רדת הערב.

לשמעון ולוי לא אמר המלך דבר. עשה ראובן כאשר ציווה עליו המלך ואילו שמעון אכל באותו יום כהרגלו. לוי לא אכל דבר בכל אותו היום.

בערב קרא המלך לראובן ונתן לו פרס של מאתיים זהובים. “הא לך! אמר המלך בשכר שעשית כאשר ציוויתיך!”.

ניגש לוי אל המלך ואמר: “אדוני המלך! אף אני עשיתי היום כאשר ציווית ולא אכלתי היום מאומה. גם לי מגיע פרס מאת המלך!”.

תמה המלך: “וכי אני ציוויתי עליך שלא לאכול? לא אמרתי לך דבר!”.

“אכן כן!” נענה לוי, “אולם שמעתי שציווית לראובן כך והבנתי שרצונך שלא יאכלו היום, לכן לא אכלתי”.

ניגש גם שמעון אל המלך ואמר: “אדוני המלך! אף אני עשיתי כאשר ציווית ואכלתי היום. גם לי מגיע פרס מאת המלך!”.

תמה המלך שבעתיים ואמר: “וכי אני ציוויתי עליך שתאכל? והרי לא אמרתי לך דבר?!”.

“אכן” נענה שמעון, “אולם כאשר שמעתי שציווית לראובן כך ואילו לי לא אמרת דבר, הבנתי מכך שרצונך שאוכל היום, לכן אכלתי”.

והנמשל:

לו היה הקב”ה מכריז בתחילה: “כל מי שלא אכל בשר נבלות וטרפות שקצים ורמשים יבא וייטול שכרו”, היו באים אף אומות העולם ומבקשים שכר על שאכלו, בטענה כי רק לישראל ציווה שלא לאכול ואילו להם לא ציווה ולכן אכלו.

לכן מכריז הקב”ה תחילה: “כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא וייטול שכרו”, ויש כמה אומות שלא אכלו בשר חזיר ויבואו לבקש שכר בטענה שאף הם לא אכלו מחמת שכך ציווה הקב”ה לישראל, ואף שלהם לא ציווה בפירוש יטענו כי כיון שכך שמעו חשבו שכך רצונו יתברך.

ואז מכריז הקב”ה: “כל מי שלא אכל בשר נבילות וטריפות שקצים ורמשים יבא וייטול שכרו” ועתה נסתרים דבריהם כי אם לא אכלו חזיר מחמת ששמעו את הציווי שנצטוו ישראל, מדוע אם כן אכלו שקצים ורמשים?!