אבל הרופא הרשע, לא הסתפק בעיוורון שגרם לאיש. הוא גם שם לו רטייה על אזניו עם חומרים שהפכו אותו לחרש

נהג אחד פגע במכוניתו בהולך רגל, והועמד למשפט...

בכל יום הסוהרים הורידו להם אוכל לבור. אותו גולם, שהיה גם 'בטלן' גדול, לא הסתדר בכלל ואפילו לא מצא את

בכל פעם שהיה נרדף מבני אדם או מחיות רעות, היו קרניו מסתבכות בענפים ובסבך העצים, והיה ניצל בנס.

אחד פתח גמ"ח לכלי עבודה. יום אחד הגיע אליו מישהו וביקש מסור חשמלי. "זה במחסן" ענה לו בעל הגמ"ח, "לך

אדם אחד שביתו היה ליד הים, שתה והשתכר לגמרי עד אובדן שפיותו, ולא ידע בין ימינו לשמאלו מרוב שכרותו. חזר

בכל פעם שהיה נרדף מבני אדם או מחיות רעות, היו קרניו מסתבכות בענפים ובסבך העצים, והיה ניצל בנס.

הוא מעולם לא החליף ולא כיבס אותן, וגם כשהיה מתרחץ, היה חוזר לאותם הגרביים. הריח היה איום ונורא. למרות שהיה

המנהל הגאה הציג את פרי הפיתוח עליו עמלו טובי אנשיו במשך למעלה מ-5 שנים. והראה לכולם את מגוון האפשרויות הניתנות

נהג אחד פגע במכוניתו בהולך רגל, והועמד למשפט...

חשב העבד שיצליח לאכול את הדג ובכך יחסוך מעצמו תשלום וכאב. אך כשהתחיל לאכול הבין שהדג אכן מסריח ואיננו ראוי

מלך אחד, שהיה עריץ ואכזר, ותמיד חשב שהוא הכי טוב ומטיב לכולם, החליט שמן הראוי לפרסם את תמונתו בכל רחבי

סיפרה אשתו לשכנתה על האוצר שנפל בחלקו של בעלה, הלכה השכנה ואמרה לבעלה: "שכננו ראה את המלך מגיע לחציין של

מפני מה לא הכריז הקדוש ברוך הוא בכללות: "כל מי שלא אכל בשר נבילות וטריפות שקצים ורמשים יבא וייטול שכרו"?

הוא דפק על הדלת. מיד פתחו לו שני שומרים חמושים שערכו עליו חיפוש מכף רגל ועד ראש, בעוד שושנה נושכת

בערב שבת, שעה לפני הדלקת הנרות, התעוררה בביתו של ר' חיים החייט, שהיה שכנו של הגאון מווילנא זצ"ל, שאלה על

מִנְהָג הָיָה בִּמְדִינָה אַחַת גְּדוֹלָה, שֶׁכָּל שָׁנָה הָיוּ מַמְלִיכִים עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי הַמְּדִינָה, וְהָיוּ יוֹצְאִים לַמִּדְבָּר רָחוֹק מִן הַמְּדִינָה,