סיפרה אשתו לשכנתה על האוצר שנפל בחלקו של בעלה, הלכה השכנה ואמרה לבעלה: "שכננו ראה את המלך מגיע לחציין של

שמח האורח וסעד את ליבו בכל טוב, ומארחו (=הנוכל) ביקשו לקחת מכל טוב, התפלא האורח על הכנסת אורחים של תושבי

בערב שבת, שעה לפני הדלקת הנרות, התעוררה בביתו של ר' חיים החייט, שהיה שכנו של הגאון מווילנא זצ"ל, שאלה על

אבל הרופא הרשע, לא הסתפק בעיוורון שגרם לאיש. הוא גם שם לו רטייה על אזניו עם חומרים שהפכו אותו לחרש

לרועה צאן שהיה חכם במיוחד, ולאחר שהמלך עמד על חכמתו - החליט למנותו לשר אוצר. והנה קנאו בו השרים והעלילו

הוא מעולם לא החליף ולא כיבס אותן, וגם כשהיה מתרחץ, היה חוזר לאותם הגרביים. הריח היה איום ונורא. למרות שהיה

בכל פעם שהיה נרדף מבני אדם או מחיות רעות, היו קרניו מסתבכות בענפים ובסבך העצים, והיה ניצל בנס.

בכל יום הסוהרים הורידו להם אוכל לבור. אותו גולם, שהיה גם 'בטלן' גדול, לא הסתדר בכלל ואפילו לא מצא את

הוא דפק על הדלת. מיד פתחו לו שני שומרים חמושים שערכו עליו חיפוש מכף רגל ועד ראש, בעוד שושנה נושכת

נהג אחד פגע במכוניתו בהולך רגל, והועמד למשפט...

יהודי אמיד שלח את בניו למרחקים ונתן לכל אחד די מחסורו. אחד הילדים לא התנהג כראוי והתגרה באחיו עד שנטל

מִנְהָג הָיָה בִּמְדִינָה אַחַת גְּדוֹלָה, שֶׁכָּל שָׁנָה הָיוּ מַמְלִיכִים עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי הַמְּדִינָה, וְהָיוּ יוֹצְאִים לַמִּדְבָּר רָחוֹק מִן הַמְּדִינָה,

המנהל הגאה הציג את פרי הפיתוח עליו עמלו טובי אנשיו במשך למעלה מ-5 שנים. והראה לכולם את מגוון האפשרויות הניתנות

אחד פתח גמ"ח לכלי עבודה. יום אחד הגיע אליו מישהו וביקש מסור חשמלי. "זה במחסן" ענה לו בעל הגמ"ח, "לך

חשב העבד שיצליח לאכול את הדג ובכך יחסוך מעצמו תשלום וכאב. אך כשהתחיל לאכול הבין שהדג אכן מסריח ואיננו ראוי

נהג אחד פגע במכוניתו בהולך רגל, והועמד למשפט...