משלי הבן איש חי: שיכור כלוט

משלי הבן איש חי: שיכור כלוט

מים חיים פרק א

המשל:

אדם אחד שביתו היה ליד הים, שתה והשתכר לגמרי עד אובדן שפיותו, ולא ידע בין ימינו לשמאלו מרוב שכרותו. חזר האיש לביתו מתנדנד ועושה מעשי שטות. והנה אך הגיע לביתו, התחיל לעשות מעשים של שגעון:

בתחילה השליך את כל החפצים מביתו אל הים…

ואח”כ השליך את אשתו ואת בניו לים…

אח”כ לקח פטיש ושבר את כל ביתו והשליך את אבניו ועציו גם הם לים…

ולבסוף – השליך את כל בגדיו שהיו עליו גם כן… לים.

והנה, התחיל לרדת גשם חזק, ולאט לאט התפכח האיש משכרותו והבין את גודל האסון ואת מעשיו הנוראים שעשה.

ויבכה ויצעק האיש ויאמר: “אוי לי שהשלכתי את אשתי ובני לים, ואת ממוני לים וגם סתרתי את ביתי והשלכתי אותו גם כן לים, ואפילו בגדים להתחמם בהם אין בידי!”.

ויתחרט חרטה גדולה ומרה, ומיד קפץ לים והציל את בניו ואת אשתו, והוציא את רכושו שהיה צף בים אך רק את ביתו שסתר לא יכול היה שוב להחזיר כבראשונה.

והנמשל:

האדם בעולם הזה הוא כשיכור, העושה עוונות ומאבד מעצמו את הקדושה מעט מעט.

וכשעולה אח 120 שנותיו לעולם העליון, דנים אותו על מעשיו, וגוזרים עליו בית דין של מעלה לחזור בגלגול לתקן את כל אשר קלקל ועיוות. אז ניתנת לו האפשרות לתקן ולהשיב את מה שקלקל ופגם בגלגול הקודם.

ועל כן, עלינו תמיד לחשוב שהחיים שלנו כרגע הם בבחינת גלגול שבא לתקן גלגול קודם שלנו, ולא להוסיף עוד ולחטוא, אלא לעשות מעשים טובים וללכת בדרך הישר והטוב.