משלי הבן איש חי: הרופא הנוכל

משלי הבן איש חי: הרופא הנוכל

ספר מים חיים פרק א

המשל:

מעשה באדם שברבות הימים התכהתה ראייתו, והיה מחפש רפואה לראייה הלקוייה שלו.

יום אחד שמע האיש על רופא אליל, שהובטח לו כי הוא יודע כיצד לרפאו והלך אל אותו רופא.

הרופא חייך אליו במתק שפתיים והבטיח לו כי ביכולותו לרפאותו, והיה הרופא רוקח מרקחות ומכין משחות, ולאחר מכן מרח אותם על רטייה גדולה, שאותה שם על עיניו של האיש.

והנה, אך שם הרופא את הרטייה התעוור האיש לגמרי!

והאמת היא, שהרופא הזה היה רמאי גדול, והחומרים ששם בעיניו לא ריפאו את האיש אלא גרמו לו לאיבוד מאור עיניו לגמרי.

ויזעק האיש זעקה גדולה ומרה ויאמר לרופא: “מה זאת עשית? הגעתי הנה שתרפא אותי מראייתי הלקוייה וכעת עשית אותי עיוור לגמרי??”.

ויאמר לו הרופא במרמה: “אל דאגה. בעוד כחודש ימים בהם תהיה הרטייה על עיניך, תשוב ראייתך לתקנה, כי הרטייה היא חלק מתהליך הרפואה”.

אך הרופא הנוכל אמר את הדברים הללו לאיש כדי להשקיט את כעסו של האיש ושהוא בעצם יתרגל לעיוורונו החדש, וילמד לחיות עם זה.

אבל הרופא הרשע, לא הסתפק בעיוורון שגרם לאיש. הוא גם שם לו רטייה על אזניו עם חומרים שהפכו אותו לחרש גמור, וזאת על מנת שלא ישמע לאנשים שיבואו ויספרו לו על נוכלותו של הרופא ושהוא בעצם… עבד עליו!

והנמשל:

הנפש של האדם המגיעה אל העולם, מעט הוא התיקון שהיא באה לתקן.

אך היצר הרע – שהוא הרופא הנוכל, מפתה את האדם ומעוור אותו לבל יראה את מה שמותר ומה שאסור לעשות, ומוליך אותו למקומות לא טובים, וגורם לו לעשות מעשים רעים ולהתרחק מדרך התורה והיראה.

ולא עוד אלא שגם גורם לו להיות חרש ולא לשמוע את דברי המוכיחים אותו ומדברים איתו נגד עצותיו של היצר, וחכמים המנסים ללמד את האדם מוסר, ואת הדרך הטובה שילך בה.