מעלת הויתור

מעלת הויתור

משל מהחפץ חיים:

יהודי אמיד שלח את בניו למרחקים ונתן לכל אחד די מחסורו. אחד הילדים לא התנהג כראוי והתגרה באחיו עד שנטל מחלקו.

האח היה חכם וחשב לעצמו: מדוע שאריב איתו? הרי לאבי לא חסר כסף, בוודאי אבא יידע כי הוא לקח ממני, ובוודאי גם ישלים לי את החסר, מה לי ולמריבות.

האב ששמע את הנהגת בנו החכם, שמח מאוד נשקו וחבקו: “הצלת אותי מביזיונות, שלא יאמרו אנשים ברחוב שהילדים שלי רבים זה עם זה. בעקבות כך אתן לך כפליים”.

ואם היה קורה להיפך, כאשר הם רבים ומתאבקים?

אש מתלקחת והביזיונות גדולים, והאב כאוב ומיוסר. ועל כן, אח”כ, מעניש את שניהם – “שניכם לא תקבלו!”.

והנמשל:

כך הקב”ה, שמח בזמן שהילדים שלו, עם ישראל, אינם רבים ומתקוטטים ונמנע חילול ה’, ואז הוא משלם בכפליים לכולם.