מסכת פאה – פרק ד משנה י

איזהו לקט?

מהו הלקט שעליו ציוותה התורה?

הנושר בשעת הקצירה

שיבולים שנפלו לארץ בשעת קצירת התבואה, אלו נקראים לקט, וחייב להשאירם לעניים.

היה קוצר

את התבואה,

קצר מלוא ידו

שדרך הקוצרים לאחוז אגודת שיבולים במלוא כף ידו ולקצור,

תלש מלא קומצו

או שתלש את מה שקמץ בידו,

היכהו קוץ ונפל מידו לארץ

ואז בשעת הקצירה נדקר מקוץ, ומחמת הכאב נשרו השיבולים שהיו בידו, כל אלו

הרי הוא של בעל הבית

שמה שנושר מחמת אונס אין לו דין לקט.

תוך היד ותוך המגל

הנושר מתוך ידו או מתוך המגל,

לעניים

מה שנשר שייך לעניים.

אחר היד ואחר המגל

נשר מאחר ידו (ולא מתוכה), או שנשר מגב המגל (ולא מתוכו),

שייך לבעל הבית

שנשרו אלו בלא דרך קצירה, ורק מה שנושר בדרך קצירה חייב בלקט.

ראש היד וראש המגל

מה שנשר מראשי האצבעות שלו או מקצה המגל,

רבי ישמעאל אומר לעניים

שזה דומה לנשר מתוך היד ומתוך המגל,

רבי עקיבא אומר לבעל הבית

שזה דומה לנושר אחר היד ואחר המגל. והלכה כרבי עקיבא.