מסכת פאה – פרק ד משנה ה

שלוש אבעיות ביום

שלושה זמנים קבעו חכמים ביום למתן פאה,

בשחר

מפני המניקות העניות, שאז ילדיהן יושנים והם פנויות ללכת ללקוט פאה,

ובחצות

היום, מפני התינוקות, דהיינו ילדי העניים, שקמים מאוחר יותר ומגיעים לשדה רק בצהריים,

ובמנחה

מפני הזקנים, ההולכים לאיטם ומגיעים לשדה רק בשעת המנחה.

רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו

דהיינו, שלא יפחתו משלושה זמנים אלו, שדעת רבן גמליאל שחכמים תקנו שלושה זמנים אלו לטובת העניים, הלכך אם רצה בעל הבית יכול להוסיף מתן פאה בזמנים נוספים על אלו שתקנו חכמים.

רבי עקיבא אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו

דהיינו שלא יוסיפו על שלושה זמנים אלו, שדעת רבי עקיבא שחכמי תקנו זמנים אלו לטובת בעל הבית, שלא יטרידו אותוו העניים, הלכך אם רצה לתת רק פעם או פעמיים ביום, יכול לפחות משלושה פעמים שתקנו. וההלכה היא שלא פוחתים על זמנים אלו ולא מוסיפים עליהם.

של בית נמר

שם של מקום,

היו מלקטין על החבל

היו קוצרים את השדה של התבואה על פי חבלים,

ונותנים פאה מכל אומן ואומן

היו מלקטין מכל שורה את הפאה המיוחדת לה. והזכירו זאת במשנה לשבח, שעל ידי כך לא היו העניים צריכים לחכות עד שיניחו פאה בצד השדה, אלא תמיד היתה הפאה מונחת לפניהם.