מסכת פאה – פרק ג משנה ז

הכותב נכסיו

כותב מתנה לאדם אחר

שכיב מרע

כשהוא גוסס,

שייר קרקע כל שהוא

אם השאיר לעצמו קרקע כל שהיא,

מתנתו מתנה

המתנה שכתב עומדת וניתנת לאחר, ואם קם מחוליו אינו יכול לחזור בו מהמתנה שנתן.

לא שייר

לעצמו

קרקע כל שהוא, אין מתנתו מתנה

ואם קם מחוליו יכול לחזור בו מהמתנה ששייר, מכיוון שאנו אומדים בדעתו שכשנתן את המתנה, התייאש מן החיים ולכן נתן, ויוצא שמתנתו הייתה על תנאי שימות.

הכותב

צוואה של

נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא

מתוך נכסיו,

איבדה כתובתה

שאם היא שתקה כאשר כתב לה ולא ביקשה את כתובתה, אזי היא מאבדת אותה כיון שנתרצתה בקרקע שנתן לה.

רבי יוסי אומר, אם קיבלה עליה

אם הסכימה להיות שותפה בין הבנים,

אף על פי שלא כתב לה

בירושה דבר בפני עצמו,

איבדה כתובתה

ואינה יכולה לקבל גם כתובה בנוסף על מה שקיבלה.