לימוד מתוך שמחה

מאת דוד.

לפני מספר חודשים, ישבנו אני וחברי ולמדנו ביחד משניות. הלימוד היה בלהט ובחשק גדול, ובשמחה שאני לא זוכר כמותה. 

בסיום הלימוד, יצאתי מאושר ושמח בדרכי הביתה והנה אני פוגש חבר נוסף שנראה שאינו חש בטוב. שאלתי לשלומו. 

“יש לי כאבי בטן נוראיים ואני ממש לא יודע מה לעשות” הוא אמר בצער. 

חשתי שאני חייב לשאת עליו תפילה ואמרתי את מזמור “אשא עיני אל ההרים”, אבל הרגשתי שאני אומר זאת עדיין מתוך שמחה עצומה של הלימוד שלמדתי קודם. 

והנה, אך סיימתי את המזמור, חברי הביט בי בפליאה ואמר “דוד, הפסיקו לי כאבי הבטן”. 
אני חייכתי אליו כלא מאמין אבל הוא תפס אותי ואמר בקול “אני מאד רציני! כאב הבטן פשוט פסק! התפילה שלך הועילה מיד!”. 

נבוכתי אך גם שמחתי. 

ראו מה לימוד מתוך שמחה יכול להביא. איזה כוחות ודבקות ואיזו תפילה.