לֵאָה וְאֵלִיָּהוּ יָשְׁבוּ עַל הַדֶּשֶׁא הָרַךְ שֶׁלְּיַד הַדִּיר, וְלִטְּפוּ בִּידֵיהֶם טָלֶה קָטָן וְחָמוּד. פִּתְאֹם שָׁמְעוּ רִשְׁרוּשׁ מֵאֲחוֹרֵיהֶם. הֵם הִסְתּוֹבְבוּ וְרָאוּ טַוָּס יְפֵהפֶה טָס בִּמְהִירוּת לִקְרָאתָם.
“הִנֵּה טַסִּי הַטַּוָּס!” הֵרִיעָה לֵאָה וְעָזְבָה אֶת הַגְּדִי הַקָּטָן.
“לְאָן הוּא רָץ?” שָׁאַל אֵלִיָּהוּ וְהִבִּיט אַחַר הַטַּוָּס בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת.
הַטַּוָּס הִמְשִׁיךְ לָרוּץ, וּמַשֶּׁהוּ נָשַׁר מִמֶּנּוּ.
“הֵי, לֵאָה, רְאִי, מַשֶּׁהוּ נָשַׁר מֵהַטַּוָּס!” קָרָא אֵלִיָּהוּ.
“בּוֹאִי, נַכְנִיס אֶת הַטָּלֶה לַדִּיר וְנָרוּץ מִיָּד לִרְאוֹת מַהוּ הַדָּבָר.”
לֵאָה וְאֵלִיָּהוּ הִכְנִיסוּ אֶת הַטָּלֶה אֶל הַדִּיר וּמִהֲרוּ לִקְרַאת הַדָּבָר הַצִּבְעוֹנִי וְהַיָּפֶה שֶׁנָּשַׁר מֵהַטַּוָּס. לֵאָה הֵרִימָה אֶת הַדָּבָר הַנֶּהְדָּר הַזֶּה.
זוֹ הָיְתָה נוֹצָה. “רְאֵה, אֵלִיָּהוּ, נוֹצָה צִבְעוֹנִית וְכָל כָּךְ יָפָה! אוּלַי צָרִיךְ לְקַיֵּם מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה וּלְהַחֲזִיר אוֹתָהּ לַטַּוָּס?” שָׁאֲלָה לֵאָה.
“מַה פִּתְאֹם?” צָחַק אֵלִיָּהוּ.
“אָז מָה אֶפְשָׁר לַעֲשֹוֹת בָּהּ?” שָׁאֲלָה לֵאָה.
“אֶפְשָׁר, אוּלַי, לִתְקֹעַ אוֹתָהּ בַּמִּגְבַּעַת שֶׁל אַבָּא,” צָחַק אֵלִיָּהוּ.
“אוֹ בַּשִּׂמְלָה שֶׁלִּי, בִּמְקוֹם סִכָּה שֶׁל קִשּׁוּט,” צָחֲקָה גַּם לֵאָה. “זֶה יִהְיֶה מְאֹד מַצְחִיק! וְאוּלַי נָעִיף אוֹתָהּ בָּרוּחַ, וְנִרְאֶה כֵּיצַד הִיא עָפָה?”
“לֹא, לֹא!” קָרָא אֵלִיָּהוּ. “אֲנִי יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶֹה בָּהּ!”
אֵלִיָּהוּ לָקַח אֶת הַנּוֹצָה מִיָּדָהּ שֶׁל לֵאָה. “אֲנִי כָּל כָּךְ שָֹמֵחַ,” הוּא אָמַר בְּקוֹל חוֹלְמָנִי, “כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ שָֹמֵחַ!”
“לָמָּה אַתָּה כָּל כָּךְ שָֹמֵחַ?” שָׁאֲלָה לֵאָה.
“כִּי מִזְּמַן מִזְּמַן רָצִיתִי לִהְיוֹת סוֹפֵר סְתָ”ם. אַתְּ יוֹדַעַת מַה זֶּה סוֹפֵר סְתָ”ם?”
“כֵּן, בְּוַדַּאי,” עָנְתָה לֵאָה. “סוֹפֵר סְתָ”ם זֶה אָדָם שֶׁכּוֹתֵב סִפְרֵי תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת.”
“וּבַמֶּה הוּא כּוֹתֵב?” שָׁאַל אֵלִיָּהוּ.
“הוּא כּוֹתֵב בְּנוֹצָה!” עָנְתָה לֵאָה וּפִתְאֹם הֵבִינָה וְצָחֲקָה. “אָז הִנֵּה, אֵלִיָּהוּ, יֵשׁ לְךָ כְּבָר נוֹצָה. רוֹצֶה לִהְיוֹת סוֹפֵר סְתָ”ם?”@01
“טוֹב, יֵשׁ לָנוּ נוֹצָה,” הִרְהֵר אֵלִיָּהוּ בְּקוֹל, “אֲבָל כְּדֵי לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה, צָרִיךְ גַּם דְּיוֹ שָׁחוֹר.”
“מִנַּיִן יִהְיֶה לָנוּ דְּיוֹ?” חָשְׁשָׁה לֵאָה.
“לֹא יִהְיֶה דְּיוֹ,” אָמַר אֵלִיָּהוּ, “אֲבָל יִהְיֶה דָּבָר דּוֹמֶה. נָבִיא מֵהַבַּיִת שֶׁלָּנוּ צֶבַע גּוּאָשׁ שָׁחוֹר.”
לֵאָה וְאֵלִיָּהוּ מִהֲרוּ הַבַּיְתָה. הֵם נִכְנְסוּ לַחֲדַר הַמִּשְֹחָקִים וְהוֹרִידוּ מֵהַמַּדָּף שֶׁל צִבְעֵי הַגּוּאָשׁ צֶבַע שָׁחוֹר כְּמוֹ דְּיוֹ.
“וְעַכְשָׁו אַתָּה סוֹפֵר סְתָ”ם,” הִתְרַגְּשָׁה לֵאָה.
“עֲדַיִן לֹא, עֲדַיִן לֹא,” נֶאֱנַח אֵלִיָּהוּ. “יֵשׁ לִי דְּיוֹ וְגַם נוֹצָה, אֲבָל אֵין לִי… קְלָף! סֵפֶר תּוֹרָה כּוֹתְבִים עַל קְלָף!”@01
“קְלָף? קְלָף? מַה הַבְּעָיָה?” קָרְאָה לֵאָה. פָּתְחָה אֶת הַמְּגֵרָה שֶׁלָּהּ וְהוֹצִיאָה עֲרֵמָה שֶׁל קְלָפִים מִכָּל מִינֵי סוּגִים.
“קַח קְלָפִים!” קָרְאָה. “לֹא צָרִיךְ אוֹתָם בִּכְלָל, אֵלּוּ קְלָפִים בּוֹדְדִים, אִי אֶפְשָׁר לְשַֹחֵק בָּהֶם!”
אֵלִיָּהוּ הִבִּיט בַּקְּלָפִים וְאָמַר לְלֵאָה: “סֵפֶר תּוֹרָה לֹא כּוֹתְבִים עַל קְלָף כָּזֶה. אֲבָל אֵין לָנוּ קְלָף אַחֵר, אָז אֲנַחְנוּ נָכִין סֵפֶר תּוֹרָה מִקְּלָף כָּזֶה.”
לֵאָה וְאֵלִיָּהוּ לָקְחוּ לִידֵיהֶם אֶת עֲרֵמַת הַקְּלָפִים, הוֹצִיאוּ גַּם דֶּבֶק מֵהָאָרוֹן וְלֹא שָׁכְחוּ, כַּמּוּבָן, אֶת הַדְּיוֹ וְהַנּוֹצָה.
הֵם יָצְאוּ אֶל הֶחָצֵר וְהִנִּיחוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים עַל שֻׁלְחַן הָעֵץ שֶׁעָמַד שָׁם. אַחַר כָּךְ הִתְיַשְּׁבוּ עַל הַסַּפְסָל הַמְחֻבָּר וְהִתְחִילוּ לְהַדְבִּיק אֶת הַקְּלָפִים זֶה לָזֶה.
הִדְבִּיקוּ וְהִדְבִּיקוּ, עַד שֶׁנְּיַר קְלָף אָרֹךְ אָרֹךְ הָיָה בִּידֵיהֶם.
“יֹפִי, קְלָף מְצֻיָּן לְסֵפֶר תּוֹרָה!” שִׁבַּח אֵלִיָּהוּ.
“יִהְיֶה לָנוּ סֵפֶר תּוֹרָה חָדָשׁ בַּכְּפָר!” הִתְרַגְּשָׁה לֵאָה.
“עַכְשָׁו אֲנִי מְבַקֵּשׁ לֹא לְדַבֵּר אִתִּי,” בִּקֵּשׁ אֵלִיָּהוּ. “סוֹפֵר סְתָ”ם אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה.”
“אֲבָל אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ לִכְתֹּב כָּל כָּךְ טוֹב,” לָחֲשָׁה לֵאָה.
“נָכוֹן, אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא יוֹדֵעַ,” עָנָה אֵלִיָּהוּ בְּלַחַשׁ, “אֲבָל כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה זוֹ כְּתִיבָה אַחֶרֶת, כְּתִיבָה שֶׁרַק סוֹפֵר סְתָ”ם מַצְלִיחַ בָּהּ. וַאֲנִי סוֹפֵר סְתָ”ם, שָׁכַחְתְּ?”
וְאֵלִיָּהוּ פָּתַח אֶת מִכְסֵה צֶבַע הַגּוּאָשׁ וְטָבַל אֶת קְצֵה הַנּוֹצָה בַּדְּיוֹ הַשָּׁחוֹר. אַחַר כָּךְ כָּתַב, כָּתַב וְכָתַב, וְלֹא הִפְסִיק לִכְתֹּב, עַד שֶׁיָּרַד הַלַּיְלָה.
“עַכְשָׁו צָרִיךְ לְגַלְגֵּל!” קָרָא אֵלִיָּהוּ, כְּשֶׁסִּיֵּם אֶת הַכְּתִיבָה. הוּא הֶחֱזִיק אֶת הַקְּלָף בְּצַד אֶחָד וְגִלְגֵּל אוֹתוֹ פְּנִימָה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁמְּגַלְגְּלִים סֵפֶר תּוֹרָה אֲמִתִּי. לֵאָה עָשְֹתָה אוֹתוֹ דָּבָר מִצַּד שֵׁנִי.
“מִנְיַן תִּהְיֶה לָנוּ פָּרֹכֶת רְקוּמָה?” שָׁאֲלָה לֵאָה לְבַסּוֹף.
“אֲנִי מוּכָן לְהָבִיא אֶת הַצִּפִּית שֶׁל הַכָּרִית שֶׁלִּי!” קָרָא אֵלִיָּהוּ.
“אֲבָל הַצִּפִּית שֶׁלְּךָ חֲדָשָׁה!” הִזְכִּירָה לוֹ לֵאָה.
אֵלִיָּהוּ חִיֵּךְ: “דַּוְקָא מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲדָשָׁה, צָרִיךְ לְכַבֵּד בָּהּ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הֶחָשׁוּב!”
אֵלִיָּהוּ מִהֵר הַבַּיְתָה וְחָזַר מִיָּד עִם הַצִּפִּית בְּיָדוֹ. הוּא עָטַף אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה בַּצִּפִּית מִסְפַּר פְּעָמִים, כִּי הַצִּפִּית הָיְתָה גְּדוֹלָה מִדַּי וּרְחָבָה.
וְהִנֵּה, מִי הֵם אֵלּוּ הַקְּרֵבִים? שִׁימִי וְיוֹחָנָן.
“צָרִיךְ לְהַחְבִּיא אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ,” אָמְרָה לֵאָה, “שֶׁהֵם לֹא יִרְאוּ.”
“מַדּוּעַ שֶׁלֹּא יִרְאוּ?” שָׁאַל יוֹחָנָן. “הֵם חַיָּבִים לִרְאוֹת. הֵם צְרִיכִים לְהִשְׁתַּתֵּף בְּהַכְנָסַת סֵפֶר הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ.”
וְאֵלִיָּהוּ הֶחֱזִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת הַסֵּפֶר וְהֵחֵל לָרוּץ לִקְרַאת שִׁימִי וְיוֹחָנָן, כְּשֶׁהוּא שָׁר: “תּוֹרַת ה’ תְּמִימָה…”
שִׁימִי וְיוֹחָנָן הִבִּיטוּ בְּלֵאָה, בְּאֵלִיָּהוּ וּבַצִּפִּית.
“מַה יֵּשׁ לָכֶם בִּפְנִים?” שָׁאַל שִׁימִי.
“נַחֲשׁוּ!” קָרָא אֵלִיָּהוּ.
“אוּלַי יֵשׁ לָכֶם שָׁם אֶפְרוֹחַ קָטָן, שֶׁרַק הַיּוֹם בָּקַע מֵהַבֵּיצָה?”
“לֹא!” קָרְאָה לֵאָה. “מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב יוֹתֵר!”
“אוּלַי גּוּר חֲתַלְתּוּלִים?”
“לֹא וָלֹא!” קָרְאָה לֵאָה. “מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב עוֹד יוֹתֵר!”
“אֲנִי אֶתֵּן לָכֶם רֶמֶז,” קָרָא אֵלִיָּהוּ, “זֶה דָּבָר שֶׁקָּשׁוּר לַשִּׁיר שֶׁשַּׁרְתִּי קֹדֶם!”
“הוּא שָׁר ‘תּוֹרַת ה’ תְּמִימָה’!” נִזְכַּר שִׁימִי.
“מָה, יֵשׁ לָכֶם שָׁם תּוֹרַת ה’?” הִתְפַּלֵּא יוֹחָנָן מְאֹד מְאֹד.
“כֵּן, תּוֹרָה, תּוֹרָה!” הִכְרִיז אֵלִיָּהוּ. “תּוֹרָה רְשׁוּמָה עַל קְלָף. רוים לִרְאוֹת?”
הוּא פָּתַח מְעַט אֶת הַצִּפִּית, וְיוֹחָנָן וְשִׁימִי הֵצִיצוּ פְּנִימָה.
“בֶּאֱמֶת רָאִיתִי קְלָף!” הִתְרַגֵּשׁ שִׁימִי.
“קְלָף אֲמִתִּי!” הִתְרַגֵּשׁ גַּם יוֹחָנָן.
“אָז בּוֹאוּ נְאַרְגֵּן הַכְנָסַת סֵפֶר תּוֹרָה!” קָרְאוּ הַשְּׁנַיִם יַחַד.
“אֵיךְ מְאַרְגְּנִים זֹאת?” שָׁאֲלָה לֵאָה.
“זֶה פָּשׁוּט מְאֹד,” קָרָא יוֹחָנָן. “אֲנַחְנוּ נָרוּץ לִקְרֹא לְכָל הַחֲבֵרִים, וְאַחַר כָּךְ כֻּלָּנוּ יַחַד נִרְקֹד וְנָשִׁיר לִכְבוֹד הַתּוֹרָה!”
יוֹחָנָן וְשִׁימִי הָלְכוּ לִקְרֹא לַחֲבֵרִים, וּבֵינְתַיִם הֵשִׁיבוּ לֵאָה וְאֵלִיָּהוּ אֶת צֶבַע הַגּוּאָשׁ וְאֶת הַדֶּבֶק לַחֲדַר הַמִּשְֹחָקִים.
“אוּלַי נַזְמִין גַּם אֶת הַהוֹרִים?” הִצִּיעָה לֵאָה.
“וַדַּאי וַדַּאי,” קָרָא אֵלִיָּהוּ, “חַיָּבִים לְהַזְמִין אֶת הַהוֹרִים לְשִֹמְחָה חֲשׁוּבָה שֶׁכָּזוֹ!”
אִמָּא עָמְדָה בַּמִּטְבָּח וְקָצְצָה בָּצָל. “לֹא כְּדַאי לָכֶם לְהִכָּנֵס,” הִזְהִירָה אֶת לֵאָה וְאֵלִיָּהוּ, “יִהְיוּ לָכֶם דְּמָעוֹת בָּעֵינַיִם!”
“אֲנַחְנוּ לֹא נִכְנָסִים, אִמָּא,” קָרְאָה לֵאָה, “רַק רָצִינוּ לְהַזְמִין אוֹתָךְ וְאֶת אַבָּא לְהַכְנָסַת סֵפֶר תּוֹרָה!”
בְּשִֹמְחָה וּבְשָֹשֹוֹן הִתְקַדְּמָה הַתַּהֲלוּכָה בֵּין שְׁבִילֵי הַכְּפָר. אֵלִיָּהוּ הָלַךְ לוֹ רִאשׁוֹן בַּשּׁוּרָה, וּבְיָדָיו מְחֻבָּק סֵפֶר הַתּוֹרָה. שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל יְלָדִים הָלְכָה אַחֲרָיו, וּבִידֵיהֶם בַּלּוֹנִים צְהֻבִּים בִּמְקוֹם לַפִּידִים (לַבַּלּוֹנִים דָּאֲגָה אִמָּא הַיְקָרָה).
אַבָּא וְאִמָּא וְגַם לֵאָה הָלְכוּ אַחֲרוֹנִים בַּשּׁוּרָה,
וְכָל מִי שֶׁרָאָה אֶת הַתַּהֲלוּכָה – יָצָא מִיָּד וּבָא לַשִּׂמְחָה.
וְאָז הֵצִיץ לוֹ מוֹיְשָׁלֶ’ה נַגַּן הַחֲתֻנּוֹת מֵחַלּוֹנוֹ, וּכְשֶׁרָאָה אֵיזוֹ שִֹמְחָה, יָרַד וּבָא עִם הַחֲצוֹצְרָה. הוּא נִגֵּן בַּחֲצוֹצְרָה מַנְגִּינוֹת עַל הַתּוֹרָה, וְכֻלָּם שָׁרוּ וּמָחֲאוּ לוֹ כַּפַּיִם.
לְבַסּוֹף נֶעֶמְדוּ כֻּלָּם בְּשׁוּרָה וְנִסּוּ לַחְשֹׁב, לְאָן בְּעֶצֶם מַכְנִיסִים אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה.
מִישֶׁהוּ אָמַר: “וַדַּאי לְבֵית הַכְּנֶסֶת.”
אַחֵר טָעַן: “לְבֵית הַסֵּפֶר, שֶׁיּוּכְלוּ הַיְלָדִים לִלְמֹד עַל הַתּוֹרָה.”
וְאַחֵר אָמַר: “לַגַּן!”
וְרַק אֵלִיָּהוּ צָחַק וְאָמַר: “סֵפֶר הַתּוֹרָה יֵלֵךְ לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, זֶה לֹא סֵפֶר תּוֹרָה אֲמִתִּי. זֶה סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁל סְתָם.”
“בֶּאֱמֶת? שֶׁל סְתָם?” שָׁאֲלוּ הַמְבֻגָּרִים, כְּאִלּוּ שֶׁלֹּא יָדְעוּ.
וּמִיָּד הִמְשִׁיכָה הַתַּהֲלוּכָה וְלִוְּתָה אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה בַּחֲזָרָה לַבַּיִת שֶׁל אֵלִיָּהוּ, סוֹפֵר הַסְּתָם!
וְשָׁם, לְיַד הַבַּיִת, טַסִי הַיָּקָר חִכָּה בִּדְמָמָה.
“תּוֹדָה רַבָּה, טַסִי!” קָרְאוּ לֵאָה וְאֵלִיָּהוּ, וְאַף אֶחָד, מִלְּבַדָּם, לֹא יָדַע עַל מָה…