כל אחד והיהלומים שלו

01עני אחד מצא מפת אוצר המובילה ל”אי היהלומים”. לא המתין אף לא רגע אחד, ומיד לווה כספים לצורך המסע הארוך. והנה בהיותו בספינה בלב ים, החלה סערה חזקה והרוח שיברה את הספינה וכל אנשי הצוות טבעו בים הסוער. העני המסכן הצליח להיאחז בחתיכת קרש אשר הובילה אותו לחוף אי היהלומים.

כאשר התעורר הוא לא זכר הרבה, אבל זכר שהגיע לאי כדי להביא אוצר. הוא קם, הביט אנה ואנה, והנה לתדהמתו ראה שכל האבנים בחוף אינם אבנים פשוטות אלא יהלומים! אבנים טובות ומרגליות! קפץ משמחה, מצא שק זרוק על החול מהאוניה הטרופה, והחל למלא אותו ביהלומים ענקיים!

02לפתע, הוא שומע צחקוקים מהשיחים. הוא מרים את ראשו בפחד משתאה ומחפש את מקור הצחוק. והנה, מתוך השיחים יוצאים חבורת ילידים עם עצם באף, צוחקים ומתגלגלים מצחוק.

האורח שבינתיים ראה שהילידים לא תוקפים אותו, שואל אותם: “מדוע אתם צוחקים”? והם עונים: “אתה ממש משוגע! אוסף אבנים!”. הוא מביט ביהלומים ואומר להם: “אלו אינם אבנים! אלו יהלומים”.

הילידים מתגלגלים מצחוק. אחרי בערך 10 דקות הם נרגעים ואחד מהם אומר לו: “שמע, באי שלנו אכ03ן יש יהלומים, אבל הם לא מפוזרים ככה על החוף”. שאל האיש: “היכן היהלומים וכיצד הם נראים?”. ענו לו הילידים: “שם, אחרי יער הקופים הפראיים ישנה ביצה גדולה. אחרי הביצה יש הר געש זועם, ואחריו ישנה חלקת אדמה. אף לא אחד הצליח להגיע לשם, אך אם תגיע תוכל לחפור באדמה ולהוציא כדורים בצבע חום בהיר שלוקחים אותם ומבשלים, עושים מהם “פירה”, ואפשר אפילו לעשות מהם “צ’יפס”. אלו הם היהלומים האמיתיים!”.

האיש, שכנראה קיבל מכה רצינית בראשו, מחליט שהוא הולך להוציא את אותם “היהלומים” שעליהם דיברו הילידים, ויהי מה!

הוא רוקן את תכולת השק על חול החוף, והחל ללכת. הוא חצה את יער הקופים האמתניים שרדפו אחריו.

04המשיך בדרכו, ובלית ברירה נכנס אל המים של הביצה הטובענית. תוך כדי שחיה ראה מאחוריו להקה של תנינים שלא אכלו עדיין ארוחת בוקר, ובכוחות מופלאים ומלאי פחד, הוא הצליח לברוח מהם ולצאת מהביצה. משם, עייף ומותש, המשיך להר הגעש הרועש והגועש, טיפס עליו במסירות נפש עילאית ועבר גם אותו. לבסוף הצליח להגיע לחלקת האדמה בה קבורים ה”יהלומים”. המכן נפל באפיסת כוחות על הקרקע, אך מיד התעשת והחל לחפור בידיו עד שהצליח להוציא שמונה “יהלומים” גדולים ויקרים והכניסם לתוך השק.

הרים את השק על גבו וחזר על עקבותיו. שוב טיפס על הר הגעש, שבנתיים לבה רותחת החלה לצאת מלועו. אך האיש שלנו הצליח לברוח ממנה. כשהגיע לביצה, ראה את להקת התנינים שורצת על גדת הנהר, מחכה להלך המוזר שרק יבוא. בתחבולות הצליח לברוח גם מהם. אח”כ הגיע אל יער הקופים ובכוחות אדירים רץ וברח מהם, עד שהגיע אל שפת הים בחזרה.

05הילידים ההמומים מחאו לו כפיים ואמרו לו: “וואו! כל הכבוד לך. אתה גיבור! אתה עשיר!”.

לאחר מספר חודשים של המתנה, הגיעה לאי היהלומים ספינה. העני, שלדעתו היה עכשיו “עשיר”, עלה עליה והגיע אל נמל עירו, שם קיבלו אותו בצהלה כל אנשי עירו. כל הלווים שהלוו לו כספים לנסיעה והשנוררים, חיכו לו שם בחיוכים מאוזן לאזון. המסכן שירד מהאנייה, פתח את שקו לבקשת כולם, להראות להם את האוצר הבלום שמצא. והנה, אך פתח הטיפש את השק וכל הסובבים אותו כמעט התעלפו מהריח של תפוחי האדמה הרקובים. כולם חשבו שהוא השתגע.

כל חבריו צחקו עליו, כל הנושים הבטיחו כי התביעות יגיעו עוד היום לבית הדין, והשנוררים הביטו בו במבט זועם והלכו חפויי ראש לדרכם. אשתו הביטה בו בצער והלכה איתו לביתם הדל שירחץ את עצמו, כשהיא בינתיים תחפש פסיכיאטר זול. לקחה האשה את בגדי בעלה ואת השק ורצתה לכבסם, ולתדהמתה, נפל משם יהלום אמתי בגודל של ביצה.

צ06עקה האישה לבעלה: “בעלי! מחמד נפשי! אתה גאון! איזה יהלום הבאת, איזה יהלום! ואיך גרמת לכולם לעזוב אותך בכך שהחבאת יהלום בתוך תפוחי האדמה הרקובים!”.

האיש הביט בה כלא מאמין והחל לבכות בכי גדול. אשתו המסכנה שאלה: “מדוע אתה בוכה בעלי? ראה מה הבאת? אולי בגלל המסע הקשה? אולי בגלל שהתרחקת מהבית כל כך הרבה זמן? מה קרה, אמור לי?”

הבעל המסכן הביט בה ואמר בקול בוכים: “אוי לי, שהגעתי לאי מלא יהלומים בכל מקום, אך בטפשותי בזבזתי את זמני שם ושמעתי לילידים שם, סיכנתי את חיי ביער הקופים האמתניים, בביצת התנינים התובענית, ובהר הגעש המתפרץ. וכל זאת בשביל 8 תפוחי אדמה רקובים!”.

והנמשל:07

גם אנו, כאותו אדם, באים לעולם הזה לאי מלא יהלומים של מצוות ומעשים טובים, תורה ותפילה, ובמקום זה אוספים לנו תפוחי אדמה, עגבניות, מוצרי חשמל, רכבים, בתים וכסף. יגעים ועמלים, מסתכנים ומצטערים, והכל בשביל מה שבא  לרגע וחולף. שזמנו קצוב וערכו יורד. ומדי פעם אוספים פה ושם יהלום קטן של איזו מצווה או תפילה.

וכאשר מגיעים לעולם הבא ומגלים את האמת, שרק כמה יהלומים הבאנו, אבל הרבה הרבה שקי תפוחי אדמה מצחינים, כמה צער ועגמת נפש ובכי יש על כל הזמן שביזבזנו ולא אספנו לנו עוד יהלומים – עוד מצוות, עוד מעשים טובים ותורה ותפילה.