יש משא כבד ויש משא קל

משל:

בְּסִפְרוֹ “נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ” מְסַפֵּר רַבֵּנוּ הַבֵּן אִישׁ חַי, עַל יְהוּדִי וּשְׁמוֹ טוּבְיָה, שֶׁחַי בִּמְדִינָה מֻסְלְמִית, וְכִהֵן בָּהּ כְּשׁוֹפֵט הָעֶלְיוֹן. עֶמְדָּתוֹ הַבְּכִירָה נָתְנָה בְּיָדוֹ כֹּחַ וְהַשְׁפָּעָה, וְעַל פִּיו נָשַׁק כָּל דָּבָר.

הַגּוֹיִים לֹא יָכְלוּ לְקַבֵּל אֶת הַצְלָחָתוֹ, וְהֶעֱלִילוּ עָלָיו עֲלִילָה, וּבְשֶׁל כָּךְ הוּא הָיָה צָפוּי לְעֹנֶשׁ חָמוּר. בְּדֶרֶךְ נֵס נוֹדְעָה לוֹ הַמְזִימָה, וְהוּא בָּרַח עַל נַפְשׁוֹ.

בְּדֶרֶךְ מְנוּסָתוֹ, הִגִּיעַ טוּבְיָה לִשְׂפַת נָהָר רָחַב לְלֹא אֶפְשָׁרוּת לַחֲצוֹתוֹ. הִזְדַּמֵּן לְשָׁם נָכְרִי שֶּׁהִכִּירוּ בִּימֵי גְּדֻלָּתוֹ כְּשׁוֹפֵט, וּשְׁאָלוֹ הַנָּכְרִי: בַּמֶּה אוּכַל לַעְזוֹר לְךָ אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט?

הֵשִׁיב טוּבְיָה: אֲנִי זָקוּק בִּדְחִיפוּת לַעֲבוֹר אֶת הַנָּהָר. אָמַר לוֹ הַגּוֹי: יוֹדֵעַ אֲנִי לִשְׂחוֹת הֵיטֵב, וְאָדָם חָזָק אֲנִי, עֲלֵה עַל גַּבִּי, וְאַעֲבִירְךָ אֶת הַנָּהָר בִּשְׂחִיָּה! כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ לְצַד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנָּהָר, הוֹדָה טוּבְיָה לַגּוֹי וְאָמַר: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח לְךָ זֹאת, הִצַּלְתָּ אֶת חַיַּי.

אָמַר לוֹ הַנָּכְרִי: בִּרְצוֹנִי לִבְקָרְךָ בְּקָרוֹב בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, שָׁם תוּכַל לְהָשִׁיב לִי כִּגְמוּלִי. נֶאֱנָח טוּבְיָה וְאָמַר: לְצַעֲרִי לֹא אֶחֱזֹר עוֹד לָאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. נֶאֱלַצְתִּי לִבְרֹחַ מִשָּׁם מֵחֲמַת עֲלִילַת שָׁוְא שֶׁהֶעֱלִילוּ עָלַי.

הַכַּפְרִי נִדְהָם בְּשׁוֹמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הַשּׁוֹפֵט, וּכְשֶׁהוּא נוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף בִּכְבֵדוּת, שָׁאַל אֶת הַשּׁוֹפֵט בָּעַל הַמְמַדִּים: וְכִי אֵינְךָ מְשַׁמֵּשׁ עַתָּה יוֹתֵר בְּתַפְקִידְךָ כְּשׁוֹפֵט? הֵחֵל הַשּׁוֹפֵט לְסַפֵּר לוֹ עַל מַצָּבוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ…

הַכַּפְרִי הֶעָיֵף וְהַמְּאֻכְזָב חָשַׁב לְעַצְמוֹ: מַה לִי וּלְמַשָּׂא כָּבֵד זֶה, וְכִי מַה תּוֹעֶלֶת תִצְמָח לִי אִם אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ עַתָּה בְּפֹעַל כְּשׁוֹפֵט, וּמִי יוֹדֵעַ אִם אֵי פַּעַם יַחְזֹר לְמִשְׂרָתוֹ, אֵין לִי חֵפֶץ לֹא בּוֹ וְלֹא בְּטוֹבָתוֹ. וּמִיַּד זָרַק אֶת הַשּׁוֹפֵט לָמָיִם.

 

ונמשל:

כָּךְ לְהַבְדִּיל הַנִּמְשָׁל: אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ מִתּוֹךְ מַטָּרָה לְקַבֵּל שָׂכָר וְטוֹבַת הֲנָאָה, הֲרֵי אֵינוֹ מַרְאֶה בְּכָךְ שֶׁאוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם, וְלָכֵן מְסֻגָּל הוּא בְּאֶחָד מִן הַיָּמִים לִבְעֹט וְלִזְרֹק מֵעָלָיו אֶת הַכֹּל.

הַדָּבָר עָלוּל לִהְיוֹת מָצוּי אֵצֶל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּגְלַל שֶּׁהִבְטִיחוּ לָהֶם שֶׁמִּי שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, נִפְתָּחִים לוֹ כָּל הַשְּׁעָרִים הַטּוֹבִים וְכוּ’, וּכְשֶׁרוֹאִים שֶּׁאֵין הַדְּבָרִים מִתְקַיְּמִים כְּפִי שֶׁהֵם צִפּוּ, אֲזַי הֵם יְכוֹלִים לִפְרֹק מֵעֲלֵיהֶם הַכֹּל.

אוּלָם כְּשֶׁעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְווֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא עַל מְנָת לְקַבֵּל שָׂכַר, הֲרֵי זֹאת רְאָיָה אֲמִתִּית שֶׁאָנוּ אוֹהֲבִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא נַעֲזֹב אוֹתוֹ אֲפִילוּ כְּשֶׁלֹּא נְקַבֵּל שָׂכַר עַל הַמִּצְווֹת, אֶלָּא אַדְּרַבָּה גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ יִסּוּרִים וּבְעָיוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים אָנוּ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ.