הצילו מאכילת איסור

הצילו מאכילת איסור

בערב שבת, שעה לפני הדלקת הנרות, התעוררה בביתו של ר’ חיים החייט, שהיה שכנו של הגאון מווילנא זצ”ל, שאלה על העוף, אם כשר הוא או שמא אסור באכילה.

שלח ר’ חיים את אחד מילדיו אל הגאון, לשאול האם העוף כשר?.

הגאון בדרך כלל לא נהג להשיב לשאלות הלכתיות, אולם כאן מפני צורך השעה, פסק כי העוף אסור באכילה.

אשתו של ר’ חיים, אשר לא ידעה שבעלה שלח לשאול את הגאון שלחה את בנם השני שילך לשאול את הרב שמואל, רבה של ווילנא, על כשרותו של העוף.

הלך הילד אל הרב, והנה רבה של ווילנא, הכשיר את העוף!!!.

נבוך היה ר’ חיים ולא ידע כיצד לנהוג, לבסוף אזר עוז בנפשו ומיהר לביתו של רבי שמואל וסיפר לו את אשר אירע. אמנם הוא הכשיר, אולם הגאון הטריף.

העוף כשר למהדרין! עמד רבי שמואל על דעתו, וכדי להוכיח לך את דברי, נבא אני והגאון אל ביתך בליל שבת, ונטעם שנינו מהעוף!

בליל שבת נכנס רבי שמואל לביתו של הגאון ואמר: מורי ורבי, עפר אני תחת כפות רגליך. אולם כאן, בקהילה, קבלוני עליהם לרב, וכיון שפסקתי להכשיר את העוף, מבקש אני מכבודו, שיבוא עמי לביתו של ר’ חיים ונטעם שנינו מהעוף.

הגאון, ברוב ענוותנותו, הסכים וכך הלכו שניהם יחדיו לביתו של ר’ חיים.

ר’ חיים התרגש מאוד משני אורחיו הגדולים, ואשתו מיהרה והגישה להם את קערת התבשיל ובה העוף.

והנה … בשעה שהניחה האישה את הקערה עם העוף על השולחן, נפלה פתאום רשת הנרות, אשר הייתה על השולחן, הישר לתוך הקערה, הנרות נמסו לתוך התבשיל, ואי-אפשר היה לאכול ממנו כלל… ויהי הדבר לפלא!!!

כך ניצל הגאון מאכילת דבר איסור, לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לצדיקים, כדכתיב: “רגלי חסידיו ישמור” (שמואל א’ – ב’, ט’).