הפנדל שהביא לנצחון

prince_363137819שְׁמִי עֵרָן.

אֲנִי בֵּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, וּמִתְגוֹרֵר בְּאֶחָד מִיִּשּׁוּבֵי מַטֵּה בִּנְיָמִין.

אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁלִּי יְעַנְיֵן יְלָדִים רַבִּים, בְּעִקָּר יְלָדִים שֶׁדּוֹמִים לִי.

אֲנִי יֶלֶד רָגִיל, מְמֻצָּע בַּלִּמּוּדִים, וּבַחֶבְרָה אֲנִי דֵּי בְּסֵדֶר. תָּלוּי מָתַי.

זֶה אוֹמֵר שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי יֶלֶד מְקֻבָּל בַּחֶבְרָה, מְעַנְיֵן, וַאֲפִילּוּ מַצְחִיק. אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי מִסְתַּבֵּךְ וּמִסְתַּכְסֵךְ כִּמְעַט עִם כָּל הַכִּתָּה, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁזֶּה קוֹרֶה, אֲנִי גַּם מִסְתַּבֵּךְ עִם הַמּוֹרִים וְעִם בֵּית הַסֵּפֶר, וּבַסּוֹף כַּמּוּבָן גַּם עִם הַהוֹרִים שֶׁלִּי.

אַתֶּם שׁוֹאֲלִים, מָה הָעִנְיָן?

prince_369854840לִפְעָמִים כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מְעַצְבֵּן אוֹתִי, אֲנִי יָשָׁר מַתְחִיל מַכּוֹת. וּכְשֶׁאֲנִי מַתְחִיל בְּמַכּוֹת, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ זֶה יִגָּמֵר. כְּאִלּוּ אֵין לִי שְׁלִיטָה עַל מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, וְאָז הַיְּלָדִים מִסְּבִיבִי נִפְגָּעִים מֵהַמַּכּוֹת שֶׁלִּי. מַהֵר מְאֹד מֻזְעָק הַצֶּוֶת הַחִנּוּכִי. אֲנִי מֻרְחָק, מִסְתַּבֵּךְ, יוֹשֵׁב כַּמָּה יָמִים בַּבַּיִת מוּל הַמַּבָּטִים הַמַּאֲשִׁימִים שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלִּי. הָאַחִים שֶׁלִּי מִתְלַחֲשִׁים מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי, עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי יֶלֶד בְּעָיָתִי, וְאֵיךְ בִּכְלָל נָחַתִּי בַּמִּשְׁפָּחָה הַזּוֹ. לְאַחַר מִכֵּן אֲנִי מֻזְמָן לְוַעֲדַת מִשְׁמַעַת. שָׁם אֲנִי שׁוֹמֵעַ כַּמָּה אֲנִי לֹא מַתְאִים לְבֵית סֵפֶר רָגִיל, וְכַמָּה הֵם מַמְלִיצִים לְהַרְחִיק אוֹתִי לְמוֹסָד שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיךְ מְטַפְּלִים בִּילָדִים כַּ אֵ לֶּ ה.

אַתֶּם מְבִינִים. אֲנִי עֵרָן, יֶלֶד רָגִיל לְכָל דָּבָר, אֲבָל בִּגְלַל רֶגַע שֶׁל עֲצַבִּים מַגִּיעַ לַמְּקוֹמוֹת הֲכִי מְבַיְּשִׁים שֶׁיֵּשׁ. נִמְצָא תָּמִיד “עַל תְּנַאי”, יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁהָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי נִשְׁאָר בְּבֵית הַסֵּפֶר הִיא בִּגְלַל שֶׁלַּצֶּוֶת לֹא נָעִים מֵהַהוֹרִים שֶׁלִּי. הֵם אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, וְתָמִיד נֶעֱמָדִים לְצִדִּי וְהוֹפְכִים עוֹלָמוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלְחוּ אוֹתִי לְ”מּוֹסָד שֶׁמְּטַפֵּל בִּילָדִים כַּ אֵ לֶּ ה”.
אֲבָל בַּבַּיִת הַהוֹרִים שֶׁלִּי יוֹשְׁבִים מוּלִי וְשׁוֹאֲלִים אוֹתִי, “מָה יִהְיֶה?” בַּהַתְחָלָה, שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד, וּלְאַחַר מִכֵּן כָּל אֶחָד מֵהֶם לְחוּד. מְשׂוֹחֲחִים אִתִּי וּמַבְהִירִים לִי, שֶׁזֶּה שֶׁהֵם עוֹזְרִים לִי זֶה בִּגְלַל שֶׁהֵם הַהוֹרִים שֶׁלִּי וְהֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי, אֲבָל הֵם בְּפֵרוּשׁ לֹא מַצְדִּיקִים אֶת הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלִּי. בְּכָל שִׂיחָה הַדְּאָגָה שֶׁלָּהֶם עוֹלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, “מָה יִהְיֶה אִתְּךָ?” שׁוֹאֵל אַבָּא שֶׁלִּי, “אֵיךְ תּוּכַל לְהִשְׁתַּלֵּב בַּחֶבְרָה בַּיְּשִׁיבָה?
Penalty_167“מָה יִהְיֶה אִתְּךָ?” שׁוֹאֶלֶת אִמָּא, “אֵיךְ תּוּכַל לְהִתְחַתֵּן כָּכָה, הֲרֵי אַף אִשָּׁה לֹא תַּסְכִּים לִחְיוֹת רֶגַע אֶחָד עִם אָדָם שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בְּכַעֲסוֹ?”

אֲנִי מַבִּיט עֲלֵיהֶם וְיוֹדֵעַ שֶׁהֵם צוֹדְקִים, וְגַם מַבְטִיחַ לְעַצְמִי לְהִשְׁתַּפֵּר וְלֹא לְהַגִּיעַ לַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁמִּישֶׁהוּ מְעַצְבֵּן אוֹתִי? אֲנִי נִדְלָק וּמְאַבֵּד שְׁלִיטָה, כְּאִלּוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר עוֹשֶׂה אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ.

יוֹם אֶחָד לְאַחַר הִתְפָּרְצוּת נוֹרָאָה לָקְחוּ אוֹתִי הַהוֹרִים לְאָדָם בְּשֵׁם אַהֲרֹן.

הוּא הָיָה אָדָם מְבֻגָּר, אֲפִילּוּ יוֹתֵר מֵאַבָּא שֶׁלִּי. חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, בֶּטַח עוֹד פְּסִיכוֹלוֹג אוֹ מְטַפֵּל, שֶׁיְּשׂוֹחֵחַ אִתִּי, כְּמוֹ רַבִּים לְפָנָיו.

הַהוֹרִים שֶׁלִּי אָמְרוּ שָׁלוֹם וְהָלְכוּ, וְהוּא לָקַח אוֹתִי לְמִגְרָשׁ הַמִּשְׂחָקִים.

“בּוֹא נְשַׂחֵק”, הִצִּיעַ. “מָה אַתָּה מַעֲדִיף?”

“כַּדּוּרֶגֶל”, אָמַרְתִּי לוֹ.

“אוֹקֵיי”, אָמַר, “קָדִימָה”.

הוּא הֵחֵל לְאַמֵּן אוֹתִי, וַאֲנִי הֶרְאֵיתִי לוֹ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ כַּדּוּרֶגֶל עוֹד מִלִּפְנֵי כֵן. הִתְחַלְתִּי לְהוֹבִיל אֶת הַכַּדּוּר, וְהוּא מוּלִי. נִסִּיתִי לַעֲבֹר אוֹתוֹ, אַךְ הוּא הִצְלִיחַ לָקַחַת מִמֶּנִּי אֶת הַכַּדּוּר בְּרַגְלָיו, פַּעַם אַחַר פַּעַם.

הַזָּקֵן הַזֶּה הִתְגַּלָּה כְּבַעַל כֹּשֶׁר הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנִּי, וּבְשָׁלָב מְסֻיָּם קָלַטְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לַחֲדֹר לְצַד הַמִּגְרָשׁ שֶׁלּוֹ, וְאִלּוּ הוּא מַעֲבִיר אוֹתִי בְּקַלּוּת, וּמַבְקִיעַ פַּעַם אַחַר פַּעַם. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם זֶה מַמָּשׁ עִצְבֵּן אוֹתִי, אָז הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לְהַבְקִיעַ, וְלוּ פַּעַם אַחַת.

הִתְחַלְתִּי לִבְעֹט בְּכָל הַכֹּחַ. לֹא רָאִיתִי אֲפִילּוּ אֵיפֹה פָּגַעְתִּי. לִפְעָמִים בְּאַהֲרֹן, לִפְעָמִים בָּאֲוִיר. פֹּה וַשָׁם הִצְלַחְתִּי לִנְגֹעַ בַּכַּדּוּר, אֲבָל מֵרֹב שֶׁהָיִיתִי עַצְבָּנִי בָּעַטְתִּי אוֹתוֹ בָּאֲוִיר לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וּבְכָל פַּעַם כָּזוֹ הַכַּדּוּר הִגִּיעַ אֵיכְשֶׁהוּ לְאַהֲרֹן. וְהוּא, בְּאֵלֵגַנְטִיּוּת וּבְקֹר רוּחַ דִּלֵּג מִצְּדָדַי וְהֵבִיא אֶת הַכַּדּוּר לַשַּׁעַר.

הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי כְּבָר לֹא מוּכָן לְוַתֵּר. לָקַחְתִּי אֶת הַכַּדּוּר וְרַצְתִּי בְּכָל כֹּחִי. הוּא בָּא מוּלִי, בָּעַטְתִּי בּוֹ, עַד שֶׁהִשְׁמִיעַ צְעָקָה, וְאָז עָקַפְתִּי אוֹתוֹ עִם הַכַּדּוּר וְרַצְתִּי. כָּל עוֹד רוּחִי בִּי רַצְתִּי וְרַצְתִּי, עַד שֶׁפִּתְאוֹם מָצָאתִי אֶת עַצְמִי מֵאֲחוֹרֵי הַשַּׁעַר.

“חוּץ!”

לוּ הָיִיתִי עוֹצֵר רֶגַע לִפְנֵי כֵן הָיִיתִי יָכוֹל לְהַבְקִיעַ גּוֹל, אֲבָל מֵרֹב שֶׁהָיִיתִי שָׁקוּעַ בְּרִיצָה רַצְתִּי עִם הַכַּדּוּר אֶל הַחוּץ.

Penalty_17693854856“דַּייייי”, שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי צוֹרֵחַ, “לֹא בָּא לִי לְשַׂחֵק בִּכְלָל!”

אַהֲרֹן יָשַׁב עַל הַדֶּשֶׁא וְהִבִּיט בִּי, בְּיָדו אָחַז אֶת רַגְלוֹ, שֶׁנִּפְגְּעָה מֵהַבְּעִיטָה הָאַלִּימָה שֶׁלִּי.

הוּא סִמֵּן לִי לָבוֹא וְלָשֶׁבֶת לְיַדוֹ.

“מָה לָמַדְנוּ?” שָׁאַל.

“שֶׁלֹּא בָּא לִי לְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל…” אָמַרְתִּי בָּעֲצַבִּים.

הוּא הִתְעַלֵּם מִדְּבָרַי, וְהֵחֵל לִמְנוֹת אֶת הַדְּבָרִים.

“רְאֵה נָא עֵרָן. לְכָל אָדָם יֵשׁ גּוּף, וּמִי שֶׁשּׁוֹלֵט בַּגּוּף זֶה הַשֵּׂכֶל וְהָרֶגֶשׁ.

“הָרֶגֶשׁ”, אָמַר אַהֲרֹן, “פּוֹעֵל כְּמוֹ חָיָה. בְּלִי תְּבוּנָה, בְּלִי תִּכְנוּן וּבְלִי לַחְשֹׁב מָה יִהְיֶה הָלְאָה.

“לְעֻמַּת זֹאת, עִם הַשֵּׂכֶל אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כָּל מָה שֶׁרוֹצִים, בִּתְנַאי שֶׁלֹּא נוֹתְנִים לָרֶגֶשׁ לְהִשְׁתַּלֵּט.

“הִתְחַלְתָּ טוֹב”, הוּא אָמַר, “יֵשׁ לְךָ שְׁלִיטָה מְצֻיֶּנֶת וְכֹשֶׁר טוֹב. לוּ הָיִיתָ רָגוּעַ, יָכֹלְתָּ לְלַמֵּד אוֹתִי אֶת הַטַּכְסִיסִים שֶׁלְּךָ וּלְהַמְצִיא טַכְסִיס אֵיךְ לַעֲבֹר אוֹתִי. אֲבָל אַתָּה הָיִיתָ מְתֻסְכָּל מִכָּךְ שֶׁאֵינְךָ מַצְלִיחַ לַעֲבֹר אוֹתִי, וּבִמְקוֹם לְהֵרָגַע וְלַחְשֹׁב, הֶעֱדַפְתָּ לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַשֵּׂכֶל וּלְשַׂחֵק בְּעֶזְרַת הָעֲצַבִּים. בָּרֶגַע שֶׁהִתְחַלְתָּ לַעֲבֹד עִם הָעֲצַבִּים, כְּבָר הִפְסַדְתָּ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לִכְלוּם עִם עֲצַבִּים. לְהֵפֶךְ, אַתָּה מְאַבֵּד אֶת הַזְּהִירוּת שֶׁלְּךָ, אֶת הַתִּכְנוּן שֶׁלְּךָ וְאֶת הַהִגָּיוֹן שֶׁלְּךָ, וְרַק מְבַטֵּא אֶת הָעֲצַבִּים. אֵין סִכּוּי לְנַצֵּחַ כָּכָה. הִנֵּה רָאִיתָ, גַּם כְּשֶׁהִצְלַחְתָּ בְּאַלִּימוּת לַעֲבֹר אוֹתִי, צַעַד שֶׁכְּבָר פָּסַל אֶת הַגּוֹל שֶׁהָיִיתָ מַבְקִיעַ, מִכֵּיוָן שֶׁפָּעַלְתָּ בְּלִי מַחְשָׁבָה, רַצְתָּ יָשָׁר אֶל הַחוּץ. נִפְסַלְתָּ פַּעֲמַיִם. גַּם הַרְחָקָה וְגַם קֶרֶן. מָה עָשִׂינוּ? מֵהַיּוֹם אֲלַמֵּד אוֹתְךָ לְהַשְׁלִיךְ אֶת הָרְגָשׁוֹת וְלַעֲבֹד רַק עִם הַשֵּׂכֶל”, אָמַר אַהֲרֹן. “אֲנַחְנוּ סִיַּמְנוּ”.

“תֵּן לִי לְנַסּוֹת”, אָמַרְתִּי.

“לֹא, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּחְשֹׁב עַל הַ’סּוּר מֵרָע’, וּבַשִּׁעוּר הַבָּא שֶׁלָּנוּ ‘נַעֲשֶׂה טוֹב'”.

חִכִּיתִי בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לַשִּׁעוּר הַבָּא.

אַהֲרֹן הֵחֵל לְלַמֵּד אוֹתִי אֵיךְ לַחְשֹׁב לִפְנֵי כָּל מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה. הוּא אִמֵּן אוֹתִי לְהַגִּיעַ לְמַצָּבִים שֶׁבָּהֶם אֲנִי מִתְעַצְבֵּן. הוּא מַמָּשׁ הִרְגִּיז אוֹתִי בְּכַוָּנָה, וְרֶגַע לִפְנֵי שֶׁאִבַּדְתִּי אֶת הַשְּׁלִיטָה הוּא הָיָה עוֹצֵר אֶת הַמִּשְׂחָק, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְשַׁחְזֵר אֶת מָה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ.

הוּא לִמֵּד אוֹתִי אֵיךְ לִבְעֹט (תִּשְׁעִים אָחוּז שֵׂכֶל, שְׁמוֹנָה אֲחוּזֵי כֹּחַ וּשְׁנֵי אֲחוּזֵי רֶגֶשׁ), לִמֵּד אוֹתִי אֵיךְ לְהֵרָגַע, אֵיךְ לְקַבֵּל הֶפְסֵד בְּכָבוֹד, לְהָבִין שֶׁהֶפְסֵד אֵינוֹ מְבַזֶּה אוֹתִי, אֶלָּא מְאַמֵּן אוֹתִי אֵיךְ לִלְמֹד מִטָּעֻיּוֹתַי וּלְהַצְלִיחַ בֶּעָתִיד.

לְאַחַר תְּקוּפָה שֶׁל חֹדֶשׁ, הוֹדִיעַ לִי אַהֲרֹן שֶׁהוּא מְצָרֵף אוֹתִי לַקְּבוּצָה.

הָאֱמֶת, פָּחַדְתִּי. יָדַעְתִּי הֵיטֵב שֶׁיְּלָדִים לֹא אוֹהֲבִים לְשַׂחֵק אִתִּי כִּי כְּשֶׁאֲנִי מִתְעַצְבֵּן… נוּ, טוֹב, כְּבָר הִסְבַּרְתִּי לָכֶם. אֲנִי פָּשׁוּט לֹא יוֹדֵעַ לְהַפְסִיד.

אַהֲרֹן חִזֵּק אוֹתִי, וְאָמַר לִי שֶׁכָּעֵת הִגִּיעַ הַזְּמַן לְיַשֵּׂם אֶת כָּל מָה שֶׁלָּמַדְנוּ, עַל הַשֵּׂכֶל, הָרֶגֶשׁ וְהַכֹּחַ, לִשְׂפַת הַמְּצִיאוּת.

אֲנִי לֹא אוֹמֵר שֶׁזֶּה הָיָה קַל, אֲבָל דַּוְקָא הַקְּבוּצָה עָזְרָה לִי לִלְמֹד לִשְׁלֹּט בַּכְּעָסִים שֶׁלִּי. רָאִיתִי אֵיךְ כֻּלָּם מְצַיְּתִים לְאַהֲרֹן, גַּם כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵק מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נוֹחַ לָהֶם. בִּמְיֻחָד הִרְשִׁים אוֹתִי שֶׁכְּשֶׁהוּא שָׁרַק שְׁתֵּי שְׁרִיקוֹת, כָּל הַיְּלָדִים הָיוּ מַפְסִיקִים אֶת הַמִּשְׂחָק וּמִתְיַשְּׁבִים. לֹא מְשַׁנֶּה בְּאֵיזֶה מַצָּב הָיוּ. שְׁתֵּי שְׁרִיקוֹת, וְכֻלָּם מִתְיַשְּׁבִים וְתוֹלִים בּוֹ מַבָּט.

דֶּרֶךְ הַסְּפּוֹרְט סִיֵּעַ לִי אַהֲרֹן לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי. לָדַעַת אֶת הַיִּתְרוֹנוֹת שֶׁלִּי וְאֶת הַחֶסְּרוֹנוֹת שֶׁלִּי, וּבְעִקָּר לִשְׁלֹּט בְּעַצְמִי.

אַהֲרֹן הִסְבִּיר לָנוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר מְשַׂחֲקִים יֵשׁ מִשְׂחָק פְּנִימִי בְּתוֹכֵנוּ, שֶׁל הַשֵּׂכֶל מוּל הָרֶגֶשׁ, וְהַיִּתְרוֹנוֹת מוּל הַחֶסְּרוֹנוֹת. כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ, זֶה לִגְרֹם לַיִּתְרוֹנוֹת לִגְבֹּר עַל הַחֶסְּרוֹנוֹת וְלָשִׂים אֶת הָרֶגֶשׁ בִּשְׁלִיטַת הַשֵּׂכֶל (וְלֹא לְוַתֵּר עָלָיו), וְאָז אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק נָכוֹן. וּכְשֶׁמְּשַׂחֲקִים נָכוֹן, לֹא מְשַׁנֶּה אִם מְנַצְּחִים אוֹ מַפְסִידִים, נֶהֱנִים מֵהַמִּשְׂחָק.

יוֹם אֶחָד הִתְקַיֵּם מִשְׂחָק חָשׁוּב בֵּין הַקְּבוּצָה שֶׁלָּנוּ לִקְבוּצָה אַחֶרֶת.

הָיָה זֶה מִשְׂחָק צָמוּד. שְׁתֵּי הַקְּבוּצוֹת שִׂחֲקוּ הֵיטֵב. פַּעַם אֲנַחְנוּ הִבְקַעְנוּ וּפַעַם הֵם.

לִקְרַאת סִיּוּם הַמִּשְׂחָק הָיָה בֵּינֵינוּ שִׁוְיוֹן, וְאָז הֵחֵל אַחַד הַשַּׂחְקָנִים שֶׁל הַקְּבוּצָה הַיְּרִיבָה לָרוּץ עִם הַכַּדּוּר לְכִוּוּן הַשַּׁעַר שֶׁלָּנוּ.

אֲנִי רַצְתִּי לְכִוּוּנוֹ, וְהוּא הִתְקַדֵּם בְּצוּרָה מְאַיֶּמֶת, קָרוֹב מְאֹד אֶל הַשּׁוֹעֵר.

הוּא הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִבְעִיטַת פְּצָצָה. כֻּלָּם שָׂמוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל עֵינֵיהֶם. הָיָה בָּרוּר מָה עוֹמֵד לִקְרוֹת.
אֲנִי זִנַּקְתִּי בְּכָל כֹּחִי, וּבַשְּׁנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה הִצְלַחְתִּי לִבְעֹט בַּכַּדּוּר וּלְהַרְחִיק אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ אֶל הַחוּץ.

prince_358488050כֻּלָּם חִבְּקוּ אוֹתִי בְּשִׂמְחָה, וְאִלּוּ הַקְּבוּצָה הַשְּׁנִיָּה הִתְמַרְמְרָה. אִיתָמָר, הַיֶּלֶד שֶׁעָמַד לִבְעֹט אָמַר שֶׁבִּצַּעְתִּי עֲבֵרָה, אַךְ הַשּׁוֹפֵט אָמַר שֶׁזּוֹ הָיְתָה חֲטִיפַת כַּדּוּר נְקִיָּה, וְאֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ.

כְּשֶׁסִּיְּמוּ לְחַבֵּק אוֹתִי, פָּנִיתִי אֶל הַשּׁוֹפֵט וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁנִּדְמֶה לִי שֶׁפָּגַעְתִּי בְּרַגְלוֹ שֶׁל אִיתָמָר, וְשֶׁהוּא צוֹדֵק.

כֻּלָּם הִבִּיטוּ בִּי בְּהֶלֶם, חַבְרֵי הַקְּבוּצָה הַשְּׁנִיָּה, וְעוֹד יוֹתֵר, חַבְרֵי הַקְּבוּצָה שֶׁלִּי. “מָה, הִשְׁתַּגַּעְתָּ? מָה הַקֶּטַע שֶׁלְּךָ?” כָּעַס
אוּרִי הֶחָבֵר שֶׁלִּי.

הַשּׁוֹפֵט הִתְיַעֵץ עִם אַהֲרֹן וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁרַק, “פֶּנְדֶל”.

אִיתָמָר נִגָּשׁ לַפֶּנְדֶל וְהִבְקִיעַ בְּלִי קֹשִׁי. 3-2 לְטוֹבָתָם.

“הַכֹּל בִּגְלָלְךָ”, אָמְרוּ לִי חֲבֵרַי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי, “אֲבָל זוֹ הָיְתָה הָאֱמֶת. מָה רְצִיתֶם שֶׁאֶעֱשֶׂה?”

לֹא הָיָה לָהֶם מָה לַעֲנוֹת, אֲבָל רָאִיתִי שֶׁהֵם כּוֹעֲסִים.

Penalty_176938856נוֹתְרוּ דַּקַּתַיִם לַמִּשְׂחָק.

הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי מִתְעַלֵּם מֵהַכְּעָסִים וּמִתְרַכֵּז בַּכַּדּוּר. “שֵׂכֶל, שֵׂכֶל, שֵׂכֶל”, זָכַרְתִּי אֶת קְרִיאָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.

הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַמִּגְרָשׁ וְרָאִיתִי פִּרְצַת הֲגַנָּה בַּקְּבוּצָה הַיְּרִיבָה. רַצְתִּי אֶל הַכַּדּוּר, הֶעֱבַרְתִּי שַׂחְקָן וּלְאַחַר מִכֵּן שַׂחְקָן נוֹסָף. רַצְתִּי בִּקְלִּילוּת, שָׁמַרְתִּי קַו עַיִן עִם הַשַּׁעַר, וְעִם זֹאת דָּאַגְתִּי לֹּא לְאַבֵּד אֶת הַכַּדּוּר.

פָּרַצְתִּי לָרְחָבָה, עָשִׂיתִי הַטְעָיָה, וּלְאַחַר מִכֵּן – בְּעִיטַת פְּצָצָה אֶל הַשַּׁעַר – גּוֹל.

שׁוּב חִבּוּקִים מִכֻּלָּם, וּלְפֶתַע שְׁרִיקָה. הַמִּשְׂחָק הִסְתַּיֵּם בְּתֵיקוּ.

נִפְרַדְנוּ בִּסְפּוֹרְטִיבִיּוּת מֵהַקְּבוּצָה הַשְּׁנִיָּה. אֶחָד, אֶחָד אָמְרוּ לִי הַיְּלָדִים שֶׁהֵם מַעֲרִיכִים מְאֹד אֶת הַיֹּשֶׁר שֶׁלִּי. בַּסּוֹף הִגִּיעַ אִיתָמָר וְאָמַר:

“הָיָה מַגִּיעַ לָכֶם לְנַצֵּחַ”. כֻּלָּם שָׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו.

וְאָז הוֹסִיף, “בִּזְכוּת עֵרָן. בַּחַיִּים שֶׁלִּי לֹא פָּגַשְׁתִּי שַׂחְקָן הוֹגֵן כְּמוֹתוֹ”.

הוּא לָחַץ אֶת יָדִי, כְּמוֹ אֵיזֶה אָדָם בֵּן שְׁלוֹשִׁים, וְהָלַךְ. אֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ עִם אַהֲרֹן.

אַהֲרֹן אָמַר. “אֲנִי כְּבָר שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה מְאַמֵּן יְלָדִים, וּבַחַיִּים שֶׁלִּי לֹא חָוִיתִי נִצָּחוֹן גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַיּוֹם.

“נָכוֹן, זֶה הָיָה תֵּיקוּ, אֲבָל בְּתוֹךְ הַמִּשְׂחָק הָיָה נִצָּחוֹן שֶׁל הַשֵּׂכֶל עַל הָרֶגֶשׁ, נִצָּחוֹן שֶׁל הַהֲגִינוּת עַל הָרָצוֹן לְנַצֵּחַ, וְנִצָּחוֹן שֶׁל יֶלֶד עַל הַנְּטִיּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלּוֹ. כָּכָה אֲנִי אוֹהֵב אֶתְכֶם, שִׂחַקְתֶּם נָכוֹן, אֲבָל בְּעִקָּר הָגוּן.

“וְאַתָּה עֵרָן, עָשִׂיתָ הַיּוֹם שְׁנֵי דְּבָרִים. הִבְקַעְתָּ גּוֹל וְגָרַמְתָּ לְפֶּנְדֶל, בִּגְלַל הָעֲבֵרָה שֶׁבִּצַּעְתָּ.

אֲנִי גֵּאֶה יוֹתֵר בַּפֶּנְדֶל מֵאֲשֶׁר בַּגּוֹל שֶׁהִבְקַעְתָּ, מִפְּנֵי שֶׁגּוֹלִים מַבְקִיעִים כָּל הַזְּמַן, אֲבָל לְהַבְקִיעַ אֶת הַיְּצָרִים זֶה דָּבָר הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה וְיוֹתֵר נָדִיר.Penalty_36

בְּלִי הַהֲגִינוּת שֶׁלְּךָ לֹא הָיָה כָּאן פֶּנְדֶל, וְלָכֵן הַשַּׁעַר שֶׁהֻבְקַע בִּזְכוּתוֹ הוּא הַנִּצָּחוֹן הֲכִי גָּדוֹל שֶׁל הַקְּבוּצָה שֶׁלָּנוּ הַיּוֹם”.

זֶה הַסִּפּוּר פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. אֲנִי עֲדַיִן מְשַׂחֵק אֵצֶל אַהֲרֹן,
עַד שֶׁאֲסַיֵּם אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי. אַתֶּם מְבִינִים לְבַד מָה הַמִּשְׂחָק אִתּוֹ עָשָׂה לִי. זֶה שִׁנָּה לַחֲלוּטִין אֶת חַיַּי. גָּרַם לִי לָדַעַת לְהִסְתַּדֵּר עִם הַזּוּלַת, לְהָבִין מַהוּ נִצָּחוֹן אֲמִתִּי, לְהַשְׁלִיט אֶת הַשֵּׂכֶל עַל הָרֶגֶשׁ וּבְעִקָּר לִשְׁלֹּט בְּעַצְמִי.

וְאֵיזֶהוּ גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ.

מוקדש לאהרוני המקסים, מבית ספר מוהליבר בבני ברק