המהר”ל מפראג

המהר”ל מפראג

רבי יהודה ליווא זצ”ל

רבי יהודה ליווא (=ליב) ב”ר בצלאל נולד כנראה בפוזנא שבפולין סביב שנת ר”פ (1520) למשפחת רבנים ידועה. למד תורה מפי אביו ובישיבות שונות. בשנים שי”ג (1553) מונה כרבה של ניקלשבורג ושל כל מדינת מוראביה (היום חלק מצ’כיה). לאחר עשרים שנה, בשנת של”ג (1573), עבר לפראג והקים שם ישיבה.

בשנת שמ”ד (1583) מונה לרבה של עיר מולדתו פוזנא, וכיהן שם כרב ארבע שנים. אח”כ בשנת שמ”ח (1588) חזר לפראג, ונחשב בה לגדול הרבנים ולמנהיג יהודי העיר. לאחר שלוש שנים שב לפוזנא, ובמשך חמש שנים נוספות כיהן שם כרב וכראש ישיבה, תיקן תקנות והפיץ תורה. בשנת שנ”ח (1598) חזר המהר”ל לפראג בפעם השלישית ומונה לרבה ולראש הישיבה. הוא נפטר בשנת שס”ט (1609).

המהר”ל היה ראש ישיבה, פוסק, מפרש, מחנך, מקובל ומנהיג, אבל הוא התפרסם בעיקר בעקבות ספרי המחשבה וההגות שחיבר. ספריו מבוססים על חכמת הקבלה, אבל הם כתובים בשפה הגותית-פילוסופית מיוחדת, שאינה מביאה לידי ביטוי גלוי את חכמת הנסתר אלא את הרעיונות הגלומים בה. רוב המאמרים שבספריו בנויים על דברי חז”ל בהלכה ובאגדה, שהמהר”ל נותן להם משמעות מיוחדת. הוא הטיף לשיפורים בדרכי החינוך התורני, והתנגד באופן חריף לשיטת הפלפול שהיתה נהוגה אז בישיבות.

רעיונותיו של המהר”ל היוו בסיס הן לתורתם של רבים מגדולי החסידות והן של גדולי ראשי הישיבות. את ספריו התחיל לפרסם בגיל מאוחר יחסית. הראשון שבהם הוא ספרו ‘גור אריה’ – פירוש עמוק על פירוש רש”י על התורה, שיצא לאור בפראג בשנת של”ח (1578). בשנת שמ”ב (1582) נדפס בקרקא ספרו ‘גבורות ה” על יציאת מצרים וענייניה, בשנת שמ”ט (1589) בקרקא ‘דרך החיים’ על פרקי אבות, בשנ”ג (1593) ‘תפארת ישראל’ על ענייני התורה והמצוות, בשנת שנ”ו (1596) ‘נתיבות עולם’ בענייני מוסר. בשנים הבאות יצאו לאור ספריו האחרים, באר הגולה (פראג שנ”ח – 1598) על מאמרי חז”ל, נצח ישראל (פראג שנ”ט – 1599) על ענייני משיח וגאולה, ו’נר מצוה’ ו’אור חדש’ (פראג ש”ס – 1600) על ענייני חנוכה ופורים.

בית הכנסת של המהר"ל בפראג
בית הכנסת של המהר”ל בפראג

כמו כן חיבר את הספרים ‘חידושי אגדות’, דרשות, חידושים על הש”ס ועל הטור ועוד. כנראה שלא הספיק להוציא לאור כמה ספרים נוספים, וחלק מכתביו, בעיקר רוב כתביו ההלכתיים, אבדו. המהר”ל העמיד מספר תלמידים חשובים: ר’ שלמה אפרים מלונטשיץ בעל ‘כלי יקר’ שמילא את מקומו כרבה של פראג, ר’ יום טוב ליפמן הלר בעל ‘תוספות יום טוב’, ר’ דוד גנז בעל ‘צמח דוד’, ר’ אליהו ‘בעל שם’ מלואנץ, ועוד.

אגדות רבות נקשרו בשמו, ביניהם התפרסמה בעיקר אגדת ה’גולם’ שעל פיה ניצלה בעזרתו קהילת פראג מעלילת דם חמורה. בדורנו קמה לתורתו המחשבתית עדנה, ורבים בעולם הישיבות ובעולם החסידות וגם בעולם האקדמי עוסקים בספריו.