הגאון ר’ אליהו מוילנא – הגר”א

הגאון ר’ אליהו מוילנא – הגר”א

ר’ אליהו ב”ר שלמה זלמן מווילנא, הידוע בכינויו ‘הגאון מווילנא’, הגר”א (הגאון ר’ אליהו) או ‘הגאון’ סתם, נולד בווילנא בירת ליטא בליל הסדר של שנת ת”פ (1720).

הוא נחשב לגדול חכמי התורה בדורות האחרונים. כבר מילדותו המוקדמת ניגלו בו כשרונות לא מצויים, מלווים בהתמדה יוצאת מן הכלל ובהנהגות של קדושה וטהרה, שהיקנו לו יותר מאוחר את הכינוי ‘החסיד’.

בגיל צעיר נשא אשה ועבר לגור בעירה קיידן, כשהוא ממשיך ללמוד לבדו בהתמדה מיוחדת. במשך כמה שנים ערך ‘גלות’ ונדד בעילום-שם ברחבי אירופה, ולאחר שחזר קבע את דירתו בעירו וילנא. הגר”א לא קיבל עליו שום תפקיד תורני או ציבורי במשך כל ימי חייו, אלא עסק בתורה בחדרו בהתמדה לא מצויה, כשרק יחידי סגולה מורשים להיכנס אליו.

הוא רכש לעצמו בקיאות מקיפה בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר. בשלב מסויים החליט לעלות לארץ הקודש, ומהעיר קניגסברג כתב ביידיש מכתב מיוחד-במינו לאשתו ומשפחתו, שתרגומו לעברית התפרסם בשם ‘עלים לתרופה’ (או ‘איגרת הגר”א’), ונדפס פעמים רבות.

מסיבות שאינן ברורות החליט באמצע הדרך לשוב לביתו, אולם הוא הצליח להעביר לתלמידיו את הכמיהה לעלות לארץ ולפעול עבורה, ולאחר פטירתו רבים מהם עלו, וייסדו מחדש את היישוב האשכנזי בארץ הקודש.

הגר”א התנגד מאוד לתנועת החסידות שהחלה לפרוח בימיו, ודרש להחרים את החסידים החדשים ולרדוף אותם בכל תוקף; התנגדותו הועילה לצמצם את השפעת החסידות ברחבי ליטא, ויש טוענים שאף סייעה לתנועת החסידות עצמה למעט בפריצת גדרים מקובלים.

הגר”א עסק רבות בקביעת הנוסח הנכון בכתבי חז”ל ובכל ספרי הקדמונים בנגלה ובנסתר, והתרחק מאוד מהפלפול. במשך הזמן החלו כמה תלמידי חכמים להיות מבאי ביתו; חלקם אף הפכו לתלמידיו המובהקים, והם כתבו מפיו חידושים וביאורים בכל חלקי התורה.

הגר”א נפטר בחוה”מ סוכות תקנ”ח (1797). בחייו לא נדפס אף אחד מכתביו, אך הוא הותיר אחריו יבול ספרותי גדול בכל חלקי התורה בנגלה ובנסתר, פירושים לתנ”ך והערות וביאורים על רוב ספרי חז”ל ועל השו”ע, וממנו נדפסו במשך השנים עשרות ספרים. רוב ספרי הגר”א בנגלה נכתבו מפיו ע”י תלמידיו, חוץ מהביאור לשו”ע שכתב בעצמו בכמה מהדורות.

ביאור הגר”א לשו”ע יצא לאור במשך השנים ע”י בניו, חתנו ותלמידיו. הוא מהווה מעין הרחבה של ‘באר הגולה’ על השו”ע מאת ר’ משה רבקש (שהגר”א היה מצאצאיו), ותפקידו לציין את מקורות ההלכה שבשו”ע בספרות חז”ל ובראשונים. הערות הגר”א הקצרות על השו”ע מקיפות למעשה את כל מקורות ההלכה, ומנמקות את הכרעת בעלי השו”ע בין הפירושים השונים, כשלעיתים הכרעתו שונה מהכרעת המחבר והרמ”א באותו ענין.

בימינו החלו לצאת מהדורות מתוקנות של ביאור הגר”א על שו”ע על פי כתבי יד, עם הערות, הרחבות והסברים. נוסח ביאור הגר”א שהוכנס למאגר פרוייקט השו”ת הוא זה שנדפס במהדורת השו”ע החדשה ‘צורת הדף’ של מכון ‘גורן ארנן’ תשס”ה (2005).

 כשלושים וחמש שנים אחרי פטירת הגר”א הדפיס תלמידו רבי יששכר בער ב”ר תנחום, מרבני וילנא, את ספרו ‘מעשה רב’, בווילנא והורדנא תקצ”ב (1832). הספר כולל מאות פסקים והנהגות של הגר”א מסודרים לפי נושאים. לספר צורפו הגהות בשם ‘פעולת שכיר’ מאת רבי יששכר בער.

סיפורים על הגר”א

מספרים על הגאון מוילנא זצ”ל, שלפני פטירתו בכה בכי גדול. שאלו אותו תלמידיו: רבנו, מדוע אתה בוכה? לא הנחת אבן על אבן בתורה שלא הפכת, למדת את התורה בעמל ובידיעה גדולים, את המצוות קיימת בשלימות, דקדקת אחריהן בכל מצב – בקור ובחום, בעוני ובעושר, ואם אתה בוכה רבינו, מה אנו נגיד?

וכך דיברו על ליבו עד שנרגע מבכיו מעט. ואז אמר להם דבר מבהיל: “תלמידי היקרים, שומעי לקחי. האזינו לי. הסכיתו ושמעו”, ובעודו מדבר עימם, נטל הרב את טליתו בידו ואמר להם: “ראו כמה העולם הזה יקר. בפרוטות מועטות יכול האדם לקנות טלית ולקיים מצוות ציצית השקולה כנגד כל המצוות שבתורה כולה, ובעולם הבא, אוי, כמה גן עדן יתנו לי, כמה נהרות יהיו לי, כמה עולמות ינחילו לי, ולא אוכל לקנות אפילו ציצית אחת לקיים את המצווה היקרה הזו…”.

ומסופר עליו, שהסתגר בבית בודד חודשים רבים, והיו מכניסים לו דרך חריץ קטן אוכל בכל יום, ולא ראה אדם, רק עסק בתורה כולה, ושלחו לו מלאך מגיד מן השמים שילמדו תורה, אך הוא סירב לקבלו ואמר שברצונו לעמול בלימוד ולא לקבל הכל בקלות.

וכ”כ למד במסירות נפש, עד שהיה יודע את התורה כולה בעל פה לא רק ישר – מתחילתה ועד סופה, אלא אף הפוך מסופה עד תחילתה.