מצווה על כל אחד מישראל, בליל י”ד לחודש ניסן (ערב אחד לפני ליל הסדר) מיד עם צאת הכוכבים, לבדוק לאור הנר בכל את ביתו וכל מקום שברשותו, בחורים ובסדקים, על מנת לחפש ולמצוא אם ישנו חמץ שנשאר בביתו.
המצווה הזו מעלתה גדולה מאד והרבו חז”ל והפוסקים לדבר בשבחה ואמרו, שכל אדם המרבה בבדיקה ומדקדק בה מאד, זוכה לדברים הרבה, ובטורח הגדול של הבדיקה שכרו גדול.
המנהג הוא להניח פתיתי חמץ (מפחות מכזית – 27 גרם) במקומות שונים בבית, בליל הבדיקה ולבערת ביום הבדיקה. האר”י הקדוש אמר שמספר הפתיתים צריך להיות 10, כנגד 10 כוחות הטומאה שישנם, וע”י כך אנו מבטלים אותם.
ואחר הבדיקה, מצווה עליו לבטל את החמץ בפיו, ע”י שאומר נוסח הביטול כפי שתקנו חז”ל ומובא במחזורי חג הפסח ובהגדות.
וכל זאת שלא יגיע חלילה לעבור על מצוות הלא תעשה של “בל יראה” – שאסור שיראה חמץ כל ימי הפסח, ו”בל ימצא” – שאסור שימצא ברשותו של האדם חמץ בכל ימות הפסח, שעל ידי שמקיים מצוות אלו בשלימות, זוכה האדם שלא יבוא על ידו חטא כל ימי השנה (מתוך דברי האר”י זלה”ה).
